תדע מאין באת ולאן אתה הולך

מאין באת ולאן אתה הולך

והפעם המדור בנימה יותר אישית. בשבוע שעבר התקיימה פגישת מחזור לבוגרי 1985 בי”ס רוגוזין בקרית גת, מחזור עליו גם אני נמנית. 25 שנה אחרי שנפרדנו, נפגשו אנשים שונים עם עבר משותף. את הרוב לא פגשתי כל השנים, על מעט ידעתי,  עם בודדים נשארתי בקשר ועם אחד התחתנתי. רוגוזין נשאר עבורי אנדרטה גדולה אפורה ומכוערת . 

רוגוזין של שנות ה-80 היה מוסד שנוהל ללא עוררין, ע”י הנהלה של ארבעה, בלי טיפת יצירתיות או רגישות אשר מיין אנשים בדרך אחת: מתאים לכיתה עיונית או מתאים לכיתה מקצועית. אם ענית על  הקריטריונים המתאימים שולבת במסלול שבסופו קיבלת תעודת בגרות ואם לא “זכית” בתעודה מקצועית. 

אני נמניתי עם “הזוכים”. מסלול לימודי הנהלת חשבונות סוג 2 ושליטה מוחלטת בהדפסה עיוורת. מקצועות שזנחתי במהרה (ההדפסה העיוורת עוזרת לי לכתוב את הטור יותר מהר).

קרית גת של שנות ה-80 הייתה עיר הטרוגנית, בה התגוררו אנשים מכל הצורות ומכל הצבעים, רוגוזין קלט את ילדיהם של כל המשפחות ובכיתות היה ניתן לראות ילדי עולים, ילדי ותיקים, ילדים מהמושבים, ילדים ממשפחות מעוטות יכולות וילדים של שמנה וסלתה של העיר. אז לא דיברנו על משפחות המוצא שלנו. כולנו ניסינו להיות דומים, שונות הייתה מילה גסה. אל רוגוזין אי אפשר היה להגיע עם נעלי התעמלות, או מכנסיים קצרים. ג’ינס הותר רק ברבות הימים וכולנו נחנטנו בחולצה תכולה ומכוערת ומכנסיים לא צמודים מידי, ללא איפור ותכשיטים- שבלונות של ילדים, כמו שכתוב בספר. 

אבל, מאחורי חזות הכל, תמיד היו שמועות, על המורים שמנהלים רומן עם תלמידות (היום היו מגישים על זה כתבי אישום), על הילדה שאולי מאומצת, על הילד שאמו עובדת כשרתית (ככה קראו לזה פעם) בבי”ס ועל הילדה שאין לה אבא. אבל אז, לא היה מקובל  לדבר. 

לימים התגייסנו לצבא, רובנו עזבנו את קרית גת ובנינו את מסלול חיינו. 25 שנה לא נפגשנו. ועכשיו זה קרה.

לפגישה קדמו התרגשויות גדולות. מה קרה עם אהבת נעוריי, האם מלכת היופי נשארה יפה כשהייתה, מה קרה עם  ההוא שנפצע בלבנון, למה ההוא לא התחתן עד עכשיו  והשאלה: איפה אני ביחס לאחרים. פגישת מחזור היא אירוע של פעם בחיים המאפשר לך להסתכל על החיים וההישגים שלך על ציר של קבוצת השווים שלך. זו הזדמנות לענות לעצמך על השאלה האם הם צדקו ביחס לניבוי סיכויי ההצלחה שלי בבית הספר? 

למפגש הגיעו אנשים מדהימים. ילדים בתחפושת של מבוגרים: קרחת או כרס ומעט קמטים, שיער צבוע ומוחלק המסתיר את סימני השנים. על נקלה גילינו אחד את השני ושטף הזכרונות מילא את כולנו בדמעות שרק הילדות יכולה להעלות בעינינו.

השאלות החלו לקבל תשובות. ההוא שהיה כל כך חכם, הפך למהנדס, הדעתנית קצינה בצבא, אוהב הנשקים זכה במדלייה אולימפית, המושבניק מגדל עופות, המארגן יהלומן, הנגן מפיק, החרשניות מורות, הגרוזיני קצין בכיר במשטרה, זה שגדל בפנימייה רואה חשבון מצליח , זו שעיני כולנו היו נשואות אליה חיה רחוק מאיתנו חברה בכת ועוד ועוד. סיפורים מדהימים על ילדים שונים שהגיעו רחוק בחיים.

ויש את האחד, שאף אחד לא נתן לו סיכוי ולא האמין בו בדרך הארוכה והקשה הגשים את חלומו בחיים והוא היום מהנדס בחברת הייטק שעשה את זה בגדול.

עם מצבור ההצלחות האלה אי אפשר להתווכח. הבנתי שהעבר המשותף השפיע אחרת על כל אחד מאיתנו. עבור אלה שהחיים באו להם בקלות רוגוזין היה תחנה בדרך אל התחנה הבאה. עבור חלק אחר, אלו שרוגוזין עבורם הוא פצע, הכאב דירבן אותם יותר חזק אל מקום גבוה ומוצלח יותר. הסטיגמה של “לא מסוגל” לא עמדה במבחן המציאות.

היום, במקום מפוייס ושלם יותר אני מודה לעבר משום שיש לו חלק כל כך גדול בהווה ובעתיד שלי. 

ולכם, לכל שותפיי, תודה על ערב מרגש שמזכיר לי מאין אני באה ולאן אני הולכת.

 

דליה גרינבאום

דליה גרינבאום

יועצת זוגית | מדריכת הורים | פסיכותרפיסטית | מטפלת בשיטת CBT | משלבת גישות טיפול גוף-נפש

עוד עליי >
מאין באת ולאן אתה הולך

מאמרים נוספים

מחיר הגירושין

זוגות רבים המגיעים לטיפול, נמצאים באחת מתקופות החיים הקשות ביותר בחייהם. רובם חשים כישלון אישי גדול וכאב בשל ההשלכות העתידיות.

קרא עוד »

מחיר הבגידה

ראובן הגיע לטיפול יחד עם אשתו, כי היא הכריחה אותו.  בפגישה המשותפת היחידה שקיימתי איתם, היה ברור שהוא נוכח-נפקד. הראש

קרא עוד »

לחפש עבודה זו עבודה

מפסיקים להשקיע אנרגיה בחיפוש עבודה וממקדים במציאת עבודה- ההבדל הוא למקד במה אנו מחפשים. עלינו לייצר רשימה של מה חשוב

קרא עוד »
מעוררי השראה

מעורר השראה

לעיתים רבות אני מוצאת קשר רב בין העיסוק שלי לבין שאלת האושר. לא שאני מתיימרת לדעת מהו אושר, אך פעמים

קרא עוד »