זוגיות ממקום של מודעות

דליה שלום,

אני פונה אלייך בעקבות קריאה של המדור משבוע שעבר. התגרשתי לפני תקופה קצרה מאישתי. במהלך כל השנים התאפיין הקשר בינינו במריבות רבות וחוסר הסכמה לגבי גידול הילדים, ניהול הבית, קשרים עם משפחות המוצא שלנו ובעצם על הכל. הגירושין היו קשים, כל אחד מאיתנו שכר עו”ד יקר יותר מהשני, התקיימו דיונים רבים בבי”ד הרבני כאשר בכל דיון כל אחד מאיתנו ביקש משהו אחר. גם חלוקת הרכוש בינינו הייתה מכוערת ואפשר להגיד שבסופו של דבר שנינו יצאנו נפסדים, אבל הנפסדים הגדולים ביותר הם הילדים שלנו. 

באורח פלא, מאז שהתגרשנו יש שיפור מפליא במערכת היחסים בינינו, חזרנו להיות חברים טובים, אנחנו יכולים לדבר אחד עם השני בחופשיות ויש בינינו הרבה יותר הסכמות. המצב החדש מעלה בי את השאלות האם זה היה נכון להתגרש? האם לא נחפזנו?

מצפה לתשובתך שאול.

שאול שלום, ותודה על שאלתך. במלחמה כמו במלחמה, לאנשים קשה לחשוב בהיגיון ומה שעומד לנגד עיניהם זה רק תבוסת האויב. זה מסביר את כל תהליך הגירושין הכואב שהעברתם את עצמכם ואת ילדיכם. מרגע שהתגרשתם בעצם התרחשה “הפרדת כוחות” ומצב של “אי לחימה”. כל עוד הייתם נשואים, הפרדיגמה המנהלת הייתה של תוקפן ושניכם הייתם שבויים שלה. המלחמה ביניכם הייתה בלתי נפרדת מהקשר ואולי גם הזינה והחזיקה אותו בשנים שהייתם נשואים. שינוי הסטאטוס בעצם מביא אתכם למצב שאין על מה להילחם ולכן יש רגיעה בקשר. 

אני מציעה לתעל את המצב החדש, לבדיקה עצמית, להפוגה שתאפשר למידה של פרדיגמות התנהגות מנהלות וזאת בכדי לאפשר בנייה של זוגיות ממקום אחר (בין אם עם בת זוג אחרת ובין עם גרושתך). 

זוגיות- פגישה של האחר בתוכי:

זוגיות, היא אחד המצבים העיקריים המאפשרים לפגוש את האחר בתוכי. כאשר אני מבין שתכונות של האחר מצויות בתוכי בוריאציות שונות, זה מאפשר לבחון מדוע תכונות מסוימות מכעיסות אותי, ואיך אני מאפשר לעצמי לחיות בשלום עם תכונות אלו. מקום זה, של זיהוי והידברות מאפשר דיאלוג אמיתי עם עצמי ועם בן הזוג שלי.

תהליך החינוך:

התפקיד המרכזי של הורה, בגידול ילדיו, מלבד לדאגה לצרכיו הפיזיים ולשלומו, הוא לחנך את התינוק ע”פ נורמות וכללים חברתיים. בדרך חינוך זו, לומד התינוק, לשלוט בהתנהגויות “לא רצויות” ולפעול עד כמה שניתן לפי הכללים החברתיים. 

הילד מגיב לצווי החברה בכמה אופנים: הסתרת מעשים אסורים מההורים, הסתרת מחשבות אסורות, הדחקה של חלקים פנימיים, התפתחות של “אני מזויף” והתפתחות של “אני מוכחש”. המסר שעובר מצד ההורים אל הילד הוא להתנהג בנימוס, להיות נעימים, מתחשבים וכו’. הילד לומד  להסתיר את החלק “הלא יפה” באישיותו (כעס, אלימות, קנאה) ולהציג  דימוי שמתאים יותר לציפיות ההורים והחברה. הסתרה זו לרוב מצליחה ובכך חלקים גדולים באישיות של כולנו הולכים לאיבוד, לפחות כלפי חוץ. 

המפגש עם האחר:

מרגע שאנו מתחילים להיות חשופים לדמויות נוספות, אנו פוגשים בעולם אנשים שדומים למודל החיובי שלנו וכאלו שדומים למודל השלילי שלנו. עם האנשים שדומים למודל החיובי שלנו,  אנו רוצים להיות בסדר – כי כך אנו חשים נוח יותר עם עצמנו ועם המסרים שקיבלנו מהורינו ומהסביבה בה גדלנו. 

את האנשים שדומים למודל השלילי שלנו, אנו רוצים להעלים בכדי לא להימצא בקונפליקט עם אותם מסרים חברתיים שקיבלנו. עם האנשים שאיתם אנו מצויים בקונפליקט, אנו מנסים בדרכים שונות להוציא אותם מהחיים שלנו, אך לא משנה כמה נרצה להוציאם מהחיים יבואו אחרים עם אותן תכונות שליליות (גסי רוח, תוקפניים, חמדניים) שכלפיהם נחוש סלידה ודחייה.

המודל החיובי והמודל השלילי שהופנמו אצלנו בעלי השפעה רבה על בחירת בני הזוג שלנו.

בחירת בני זוג:

באופן פרדוקסלי אנשים רבים, מחפשים בני זוג הדומים להוריהם. ברמה המודעת הם מחפשי בני זוג התואמים למודל החיובי שהופנם: אנשים חביבים, יפים, חכמים וכו’. 

יש שיגידו שבשל חוויות עבר שליליות עם הוריהם, הם מחפשים בני זוג שונים מהוריהם לחלוטין: “לעולם לא אנשא לקמצן כמו אבי” או “לעולם לא אנשא לאישה קרה כמו אימי”. 

למרות הכוונות המוצהרות, רוב האנשים נמשכים לבני זוג שקיימות אצלם גם התכונות החיוביות וגם התכונות השליליות של הוריהם. 

בספרות המקצועית, המבוססת על מחקרים שנערכו בנושא של זוגיות,  מתוארת השפעה גדולה יותר לתכונות השליליות של הורינו המשפיעות על בחירת בן הזוג שלנו.

תרגיל:

ערכו רשימה של תכונות אישיות של בני הזוג שלכם והשוו אותן לתכונות האישיות של הוריכם. 

נשאלת השאלה מדוע זה כך? התשובה לכך שונה מאדם לאדם. היא לא ניתנת להסבר על רגל אחת ודורשת תהליך בירור ממושך הלוקח בחשבון את נסיבות החיים שלכם כילדים ואת הבחירה הזוגית שנועדה לתת מענה לנסיבות חיים אלו.

בשאלה שהציג שאול לדוגמא צריך יהיה לבחון מה הקשר עם גרושתו סיפק, על איזה צרכים הוא ענה והבנה של ה”מישאלה” שעמדה בבסיס הקשר ביניהם. כיום משאין את הצורך הזה, הרי זה ברור מדוע יש רגיעה במערכת היחסים ביניהם.

בתהליך אימון זוגי, המוקד לעבודה הוא פיתוח של זוגיות ממקום של מודעות. העבר הוא חומר גלם אשר מלמד אותנו לזהות דפוסי התנהגות חוזרים, אשר לרוב גורמים לנו לחוש “שבויים” של נסיבות החיים שלנו. ההתבוננות על העבר והניתוח שלו מאפשרים לנו להיות מחוברים יותר לערכים ולחזון שלנו, ולבחור בני זוג שאיתם נחוש טוב יותר ושהזוגיות איתם תענה טוב יותר על צרכינו.