החברה המודרנית קבעה מספר כללים בהם היא דורשת קבלת רישיון בכדי לנהוג, להחזיק נשק ולעסוק במקצועות מסוימים. בעוד שלקבל רישיון נהיגה דרושים לפחות 28 שיעורים ולעבור בהצלחה את מבחני התיאוריה והטסט,  נדרשים 0 שיעורים ו-0 מבחנים כדי להיות הורים. 

החיים המודרניים, הביאו איתם התפתחות טכנולוגית שהפכה את החיים שלנו לקלים ונוחים יותר. כמעט הכול זמין לנו, המזון, תחבורה, תרבות , ביגוד, תחביבים והרשימה עוד ארוכה. היכולות שלנו להשיג כמעט הכול מגדילה את רשימת ההצלחות אך גם משאירה אותנו לא מסופקים ועייפים. אחד מהמקומות בהם אנו מרגישים את המחיר הגדול הוא המשפחה. 

הורים נמצאים פחות ופחות בבית, ילדים שוהים יותר שעות במסגרות או מטופלים ע”י אנשים אחרים ומשהו במערכת היחסים “הורה- ילד” קיבל פנים אחרות. 

אם בעבר המשפחה התנהלה באופן מסורתי בו להורים היה תפקיד מוגדר: אמא אחראית על גידול הילדים ותחזוקת הבית ואבא אחראי על פרנסה, הרי שהמהפכה הפמיניסטית הביאה למצב בו אמהות קיבלו תפקידים מרכזיים יותר בפרנסת המשפחה. 

משהו במבנה המסורתי של המשפחה התערער.

לפני כניסתנו לזוגיות ולפני בניית התא המשפחתי, אנחנו לא עוברים הכשרה שתכין אותנו לתפקיד ההורה. הידע איתו אנו מגיעים נרכש לרוב מההורים שלנו אך לצד הלמידה אנו מגיעים גם עם ביקורת על  איך הם היו הורים. האמרה- “כשאני אהיה הורה אף פעם לא אעשה…..  לילד שלי”,  מוכרת בוודאי לרובנו, אך איך זה שכולנו נופלים בפח הזה ומשחזרים בדיוק את מה שראינו בבית שבו גדלנו. צריך גם לזכור שלהיות הורה בעידן הנוכחי שונה בתכלית מהעידן בו היינו ילדים. 

אז איך מפסיקים  את המעגליות הזו?

מתחילים להבין שלהיות הורה במאה ה-21 הוא תפקיד שצריך לבנות אותו, לתרגל אותו ולשכלל את המיומנויות ההוריות.  אז אנחנו צריכים קודם כל לשאול את עצמנו מהו תפקידנו כהורה לילדים?

לאחר שהמטרה נמצאה, כדאי לכתוב אותה ולהציבה לנגד עיניכם שתזכיר לכם מהו ע”פ תפיסתכם תפקידכם כהורים, הגדרה זו תהיה מצפן לדרך בה אתם מתנהגים  מול הילדים. 

אני מציעה לבדוק כמה בהורות שלכם אתם משקיעים לכיוון של הכנה של ילדיכם לחיים בחוץ. כמה אתם מעודדים אותו לעצמאות, להתמודד עם משימות חדשות ותסכולים, כמה אתם משמשים לו מודל לאדם שאתם רוצים שיהיה.