מחוברים לחיים
אתם לא במשבר. אבל משהו ביניכם כבר לא קורה כמו פעם.
7 ימים של חיבור, הקשבה ומשמעות
לזוגות שרוצים להרגיש שוב אנחנו
הבית מתפקד.
הזוגיות לא.
- יש תפעול. יש מי לוקח לחוג. יש מי משלם. יש מי זוכר את התור.
- יש עומס. יש עייפות. יש "אחר כך". יש עוד יום שעבר.
- יש בית. יש שולחן אחד. יש שני טלפונים. אין שיחה.
- ויש אהבה. היא לא הלכה. פשוט אין לה תור פנוי.
מחוברים לחיים
לא צריך משבר כדי לעצור רגע.
יש ערב שקט. יש שני מסכים. יש "לילה טוב" בלי לדעת מה קרה ליום של השני.
שבעה ימים. כל יום דבר אחד שקורה ביניכם.
לא כדי לפתור הכול. אלא כדי לא להניח שוב את הכול בצד.
שבעת הימים
כל יום נושא אחד. כל נושא פותח משהו.
זוכרים את הבחירה
לחזור לרגע שבו הקשר התחיל, ולראות מה ממנו עדיין נמצא כאן.
לשמור על עצמי בתוך "אנחנו"
לבדוק מה כל אחד מוותר עליו בשביל ה"אנחנו" — ומה לא.
שותפים או בני זוג
לזהות מתי הקשר נהיה בעיקר רשימות, תיאומים וניהול.
השיחה שתמיד נדחתה
לומר את מה שתמיד נדחה, ולשמוע את הצד שלו בלי להתגונן.
חוזרים לדמיין ביחד
להכניס לשיחה גם את מה שעוד יכול להיות ביניכם.
קרבה ומגע
לתת מקום לקרבה שלפעמים נדחקת ראשונה ברשימת הסידורים.
בוחרים שוב
לאסוף את מה שנאמר ונכתב, ולנסח מה לא רוצים להניח שוב בצד.
קודם רגע עם עצמי.
אחר כך רגע בינינו.
ואז משהו שנשאר בבית.
סרטון קצר
בכל יום סרטון של כ-5 דקות שפותח את הנושא של אותו יום.
כתיבה ושיחה
לפעמים כל אחד מתחיל לבד. אחר כך מדברים יחד, בקצב שמתאים לכם.
דף שנשאר
דפי עבודה, פתקים ומשפטים שאפשר לחזור אליהם גם אחרי השבוע.
דברים קטנים שלא רוצים לשכוח.
פתקים על מה שחסר, על מה שרוצים להוסיף, על תוכנית שרוצים להגשים ביחד, ועל קרבה שהרגיעה.
ביום האחרון פותחים, קוראים, ובוחרים מה לקחת הלאה.
יש דברים שלא מתחילים ממשבר.
האתגר נבנה מתוך שנים של עבודה עם זוגות, ומתוך מה שעולה שוב ושוב בבית:
לפעמים יש יותר מדי משימות, מעט מדי מבטים, ועוד שיחה שלא קרתה.
מעל 30 שנה אני מלווה זוגות והורים — לא מתוך משבר גדול, אלא מתוך עומס, שגרה וחיים.
רגעים מההרצאה
אנשים שעברו עם דליה את הדרך, מדברים.
אם אתם כאן,
כנראה שזה מדבר אליכם.
אתם עדיין ביחד, אבל כבר לא ממש נפגשים. השיחות נהפכו לתיאום. אתם רוצים רגע קבוע השבוע — לא תהליך ארוך.