חוק המראות

דליה שלום,

אנו זוג נשוי+3 ילדים, נשואים קרוב ל-15 שנים. עד לפני כמה שנים הרגשנו שרוב הזמן והכוחות שלנו הושקעו בגידול ילדים קטנים. היום, הילדים שלנו גדלו, יש לנו יותר זמן להיות ביחד, להשקיע יותר בעבודה, בחברים ובתחביבים. למרות שחיכינו כמה שנים להגיע למצב הזה, אנחנו מרגישים כיום יותר קשיים בזוגיות. אנחנו רבים בינינו הרבה מאוד, מתווכחים בעיקר על עניינים כספיים ולפעמים נדמה לנו שבמצבים של מריבה אנחנו ממש אויבים אחד של השני. איך אנחנו יכולים לשפר את הזוגיות שלנו ולחזור ליהנות אחד מהשני?

מצפים לתשובתך רותי וחיים.

—

רותי וחיים היקרים שלום רב,

ראשית אני מתרשמת מאוד מהיכולת שלכם לשבת ולכתוב מכתב ביחד. זה אומר שיש דברים שאתם כן מסכימים עליהם- חוסר שביעות רצון הדדית מהזוגיות שלכם. כאשר שני בני הזוג מבינים שהם זקוקים לעזרה חיצונית, זה הופך את תהליך האימון הזוגי ליעיל יותר משום שהוא מתחיל ממקום של הסכמה ורצון משותף לערוך שינוי.

המצב שאתם מתארים אופייני להרבה מאוד מהזוגות הנשואים שעברו את השלב הקריטי של טיפול אינטנסיבי בילדיהם והם פנויים יותר ל”חיים”. גידול ילדים היא משימה שואבת רגשית ופיזית. מרגע שהילדים הופכים לעצמאיים יותר ופחות זקוקים להורים, נוצרת תחושת ריקנות שאצלכם, כפי שתיארתם,  מתמלאת במריבות וביקורת אחד כלפי השני. הסתייעות בגורם חיצוני, עשוייה לעזור לכם לפתח דפוסי תקשורת מכבדים הלוקחים בחשבון את רצונותיהם ומאוויהם של שני הצדדים, היא אף יכולה לעזור לכם לנסח את המטרות והיעדים המשותפים כך שהבסיס לקשר הזוגי ביניכם יהיה ממקום של הסכמה ולא ממקום של מאבקי כוחות.

הכתבה של השבוע עוסקת בהבנה של מקור הכעסים ההדדיים ואיך הבנת הכעסים יכולה להוביל לדיאלוג.

חוק המראות:

“הפוסל במומו פוסל”- פתגם זה מוכר לכולנו, הוא מקפל בתוכו פרשנות נהדרת ליחסים בין אנשים ולמצבים של קונפליקט. כאשר אני מבקר, שופט, כועס על האחר אני בעצם אומר גם משהו על עצמי. בעקבות הקושי ב”אובייקטיביות”, לתכונות שליליות בעצמי, הרבה יותר קל לי לראות תכונות שליליות אלו באחרים.  

חוק המראות מדבר על כך שבזכות המפגש שלי עם אנשים שונים בחיי, אני לומד על עצמי דברים רבים. ידוע וברור שאדם חי לבד, מגוון התכונות וההתנהגויות שבהן הוא משתמש הוא מצומצם. במפגש עם אנשים שונים, תכונות והתנהגויות מגוונות יותר באות לידי ביטוי. 

חוק המראות למעשה, מסביר שדרך המפגש עם האחר, על מגוון תכונותיו והתנהגויותיו אני רואה בעצמי דברים שייתכן אף שלא הייתי מודע אליהם. 

מה הכוונה?

כאשר אני נפגש עם אדם שמכעיס אותי מאוד משום שהוא אינו רגיש מספיק, זו הזדמנות לבדוק עם עצמי איפה המקומות בהם אני לא רגיש מספיק (לאחרים, לעצמי, לאשתי, לילדיי, להוריי, לשכניי והרשימה עוד ארוכה). הכעס שעולה בי  על אחר, הוא הזדמנות להסתכל עצמי ולבדוק את “הדבשת שלי” (הגמל אינו רואה את הדבשת שלו). 

תרגיל:

בחרו שמות של 5 אנשים בחייכם שאתם כועסים עליהם. רשמו את שמותיהם וילד כל אחד מהשמות רשמי מה בהם מרגיז אותי ומדוע. כדי שתרגיל זה יהיה יעיל, עליכם לרשום תכונות שמכעיסות אתכם במיוחד ומפרות את שלוות רוחכם.

לאחר עריכת הרשימה, מחקו את שמותיהם של חמשת האנשים ורשמו ליד-  הדבר שמכעיס אתכם “אני”. בדקו איך כל אחד מהמשפטים שרשמתם מתאים לכם.

אם לדוגמא כתבתם שאתם כועסים על בן הזוג שלכם כי הוא פסיבי או אנוכי, בדקו איפה המקומות בחיים שלכם שאתם פסיביים או אנוכיים. צריך אומץ רב לבדיקה עצמית כזו, אך אם תעשו זאת בכנות וביושר עצמי, תמצאו שהתכונות שמכעיסות אתכם אצל האחרים נמצאות גם בכם.

דיאלוג ממקום של מודעות:

כאשר אני לומד לקבל את הייצוג של האחר בעצמי, מתאפשר מקום של מפגש עם השני ממקום אחר. כאשר אני פוגש תוקפן ואני מבין שהתוקפנות שלו מקפיצה  אותי, משום שהיא קיימת בתוכי בצורה חבויה, אני יודע על מה הוא מדבר (כי גם אני מגיב כך במקומות מסוימים)  וכאן מתאפשר דיאלוג עם האחר.

בדוגמא שהביאו רותי וחיים: כל אחד מבני הזוג מוזמן לערוך רשימה של כל הדברים שמרגיזים אותו אצל בן הזוג שלו בדיקה עצמית של כל אחד מהם את סעיפי “הדברים המרגיזים אותי אצל בן הזוג שלי”, תבדוק האם הכעס המופנה אל בן הזוג, הוא למעשה כעס עצמי עקיף על תכונה שלילית, שקשה לקבל אותה וקשה להשלים איתה.  המקום הזה של קבלת החולשות של בן הזוג שלנו מוביל את הקשר הזה למקום אחר לגמרי, למקום נקי, מקום מקבל ולא שיפוטי, שמקבל את בן הזוג כמו שהוא בלי צורך ורצון לשנות אותו כך שיהיה בדיוק כמו שהיינו רוצים שיהיה, או יותר מדויק חושבים שהיינו רוצים שיהיה. 

אימון זוגי, מאפשר שימוש בטענות הדדיות כחומר לעבודה בין בני הזוג. הטענות ההדדיות הן למעשה ביטוי לחלקים אישיים של כל אחד מבני הזוג ביחס לעצמו. התלונה אחד כלפי השני למעשה מאפשרת פתיחה של ערוץ לדיאלוג בין בני הזוג.  כאשר קשר בין בני זוגי מושתת על כעסים, תחושה שבן הזוג שלנו  לא עומד בציפיות שלנו מתקיים מעגל אינסופי של כעסים שמולידים כעסים אחרים,  האשמה שמובילה לעוד האשמה והתרחקות שמגדילה את הפער בין בני הזוג, עד לכדי מצבים בלתי הפיכים.