כלים לוויסות, קרקוע והחזקה ברגעי הצפה רגשית
חוסן אינו היעדר פגיעות או קשיחות פנימית. הוא היכולת האנושית לחזור אל המרכז שלנו בתוך הטלטלה, ולמצוא מחדש את העוגנים המאפשרים לנו לנוע קדימה.
תגובה הישרדותית לאיום מוחשי ונוכח. הפחד ממוקד ומבקש מאיתנו פעולת הגנה ברורה במציאות.
מצב של דריכות אל מול אי-ודאות עתידית. היא מופשטת יותר, מתקיימת במחשבה ומבקשת מאיתנו ויסות והרגעה של המערכת.
ברגעי הצפה, הגוף פועל מתוך מנגנונים עתיקים עוד לפני שהמחשבה מספיקה להתנסח. זיהוי הסימנים האלו הוא הצעד הראשון בחזרה לשליטה:
זוהי תגובה פיזיולוגית תקינה לחלוטין למצב שאינו תקין.
גיוס אנרגיה מהיר להתמודדות עם מצבי דחק (הילחם/ברח).
המערכת האחראית על עיכול, שינה, התאוששות ותחושת ביטחון.
מצב שבו המערכת נשארת "תקועה" בדריכות ומתקשה לחזור לאיזון.
ברגעי הצפה, המוח הרגשי תופס פיקוד והמחשבות הופכות סוערות מדי לשיחה רציונלית. במצב כזה, קשה "לשכנע" את עצמנו להירגע.
עבודה ישירה עם הגוף מאפשרת לנו לאותת למערכת העצבים מלמטה למעלה (Bottom-up):
קרקוע הוא החיבור המחודש למציאות הפיזית כאן ועכשיו. הוא משמש כעוגן המונע מאיתנו להיסחף אחר זרם המחשבות או החרדה.
מיקוד הקשב במגע כפות הרגליים בקרקע ובתחושת היציבות שהיא מעניקה.
נשימה לתוך משקל הגוף הנתמך על ידי הכיסא או המזרן ברגע זה.
זיהוי פריטים בחדר או החזקת חפץ מוצק וטקסטורלי ביד.
החוסן שלנו גדל ככל שאנו מצליחים להסיט את המבט ממה שאינו בשליטתנו אל מה שכן.
מצב העולם, החלטות של אחרים, אירועים עתידיים לא ידועים.
הנשימה שלי ברגע זה, סדר היום הקרוב, המשאבים שאני בוחר להזין את עצמי בהם.
הדרך ליציבות עוברת דרך חמלה עצמית והקשבה עדינה לצורכי הגוף המשתנים.
פעם הייתם זוג. עכשיו אתם בעיקר מנהלים.
משימות, ילדים, סידורים, לוגיסטיקה.
והלב? שכחנו לבדוק מה קורה בו.
המדריך הזה עוזר להחזיר את הקשר לחיים.
עם שיחה קצרה, תרגול יומי, ורגע של ביחד – כל יום, למשך שבוע.
