את הטור השבוע, אני רוצה להקדיש למשהו חשוב באמת. משהו שיכול לעשות את ההבדל בין לחיות חיים בהם אני נאחז בעבר וחש חוסר תקווה,  לבין אם אני מסתכל על העתיד וחש התלהבות ושמחה – הדרך בה אנו מתנהלים אל מול המציאות.  

תעשו ניסיון, הסתכלו על אנשים בסביבתכם כאלו שהם מספיק קרובים אליכם ואתם מכירים את הסיפור האישי שלהם. נסו לשרטט קו הגיוני שמסביר את הקשר בין ההיסטוריה לבין ההווה שלהם. נסו במילים שלכם להבין את הקשר בין העבר לבין ההווה. במקרים רבים תיווכחו בסיפור עגמומי שקושר בין הווה אפור לבין עבר שחור. 

לכל אחד מאיתנו יש את “הסיפור” שלו, את סיפור הרקע השלילי שבגללו “לא הולך לו” או “קשה לו”. לאחד זה הורים קרים וקשים לשני שגדל במשפחה מעוטת יכולת והוריו לא יכלו לתת לו מספיק מבחינה חומרית, אחר שהוריו התגרשו בגיל צעיר ולכן הוא לא מאמין בזוגיות, אחרת שנישאה לגבר לא מתאים וסבלה מאלימות, חמישי שפתח עסק שהיה בשבילו חלום והעסק נכשל ועוד ועוד. 

רבים מבינינו “משתמשים” בהיסטוריה כדי שתסביר ואולי גם “תצדיק” את ההתנהגות ואת הקשיים בהווה. ברוב המקרים באמת אפשר לראות את הקשר הישיר בין אז לבין עכשיו אבל ככל שאנו נאחזים בהיסטוריה כבשלשלאות, אין לנו סיכוי לצאת מהלופ הנוראי הזה. 

ההיסטוריה של כולם היא סיפור שהיה ונגמר. באנגלית היסטוריה נכתבת כך” his stoty”, הסיפור שלו. סיפור שהיה ונגמר. 

עד שלא תיפרד מהסיפור שלך ותפסיק להשתמש בו בהאשמה תמשיך להסתובב סביב אותו ציר של כאב ורחמים עצמיים.

למעשה אנחנו אפילו לא מודעים לכך שאנחנו דבקים ב”סיפור שלנו” מתוך בחירה! זוהי התנהגות נרכשת, למדנו את זה מ”מספרי הסיפורים” שלצידם גדלנו- ההורים, קרובי משפחה, חברים, מורים .

הסיפור האישי שלנו יכול להיות מקל שאנו מכניסים לעצמנו כל הזמן לתוך הגלגלים או הדלק שמאפשר לנו לבצע פריצת דרך אל סיפור אחר לגמרי, סיפור חיובי.

אירועי העבר הם אלו שמהם נבנינו.  אם אני מוצא את עצמי כועס עליהם ועסוק עם עצמי בשאלה למה זה היה ככה? או למה הוריי התנהגו אליי ככה? העיסוק בלנסות להבין ול”התווכח” עם המציאות הוא עקר וחסר תועלת. הוא לא מוביל אותנו לשום מקום פרודוקטיבי אלא רק למקום של תסכול, שמייצר עוד עוד תסכול. 

“כשאתם רוצים שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הדבר דומה לרצון ללמד חתול לנבוח- אתם מנסים ומנסים, ובסוף החתול מביט בכם ואומר,  “מיאו”. הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר תוחלת. אתם יכולים לבלות את שארית חייכם בניסיון ללמד חתול לנבוח. ” . ביירון קייטי – “לאהוב את מה שיש”.

כאשר אני מבין ומקבל את חוסר השליטה שלי על העבר שלי ועל אירועים חיצוניים שקרו לי, אני מבין שאין לי טעם להתווכח עם המציאות. להפסיק להתווכח עם העבר ולהילחם בו מאפשר מנוחה ורגיעה, ומונע בזבוז אנרגיה יקרה. במלחמה הזו לא משיגים דבר. התשובה היחידה שאני מכירה לשאלה למה הייתה לי היסטוריה כזו? היא ככה. 

למה ההורים שלי התגרשו? ככה.

למה אשתי בגדה בי? ככה.

למה אין לי קשר טוב עם ילדיי? ככה.

בתהליך אימוני, העבר מקבל מקום מוגבל. ננסה להסתכל ולהבין מתוכו איך אני מתנהל בתוך המציאות. איך כל אירועי העבר הם חומר גלם שמהם ניתן לבנות את העתיד. נזהה פרדיגמות התנהגות כאלו שמקדמות אותך וכאלו שמגבילות אותך. זיהויים יאפשר הרחבת אפשרויות התגובה לסיטואציות שונות בחיים כך שתוכל להשיג תוצאות טובות יותר בחייך. 

העתיד יוכל להיבנות כחזון אליו אתה שואף, כזה שמסתכל על העבר ויודע היטב מה אתה לא רוצה בחיים שלך. כיצד אתה אוסף את כל המשאבים כדי לבנות עתיד אחר, כזה שהעבר שלו מדרבן אותו.