ברוכים הבאים לפרק הראשון בקורס “זוגיות של ממ”ש” – מדברים. מתקשרים. שומעים. אנחנו מתחילים במסע משותף שבו נלמד את “השפות” החשובות ביותר לבניית זוגיות יציבה, מספקת ומלאת קרבה. והשפה הראשונה והבסיסית ביותר שנצלול אליה היא שפת העצמי.
אולי אתם שואלים את עצמכם – מה הקשר בין “שפת העצמי” לזוגיות? הרי אנחנו בקורס זוגי, לא קורס אישי. התשובה פשוטה וחד משמעית: כדי ליצור זוגיות בריאה וחזקה, קודם כל עלינו להכיר ולכבד את עצמנו.
העצמי שלנו הוא הבסיס שממנו אנחנו פועלים בעולם, וגם בתוך הקשר הזוגי. כשאנחנו מבינים מי אנחנו, מהם הרצונות שלנו, מהם הגבולות שלנו ומהם הצרכים שלנו – רק אז נוכל להביא את העצמי השלם שלנו לקשר, לבטא אותו בבירור, ולדאוג שיהיה לו מקום.
“שפת העצמי” שלנו נבנית עוד מילדות, ומושפעת מאינספור גורמים: המשפחה בה גדלנו, החברים, החוויות שעברנו, המסרים שקלטנו מהסביבה ומהתרבות. היא כוללת את הערכים שלנו, את מה שחשוב לנו, את הדעות שלנו, את הרגשות שלנו, את החלומות שלנו ואת הגבולות האישיים שלנו.
דמיינו את זה כמו שפה של ממש. ככל שאנחנו מדברים אותה באופן שוטף, מכירים את הניואנסים שלה ויודעים לבטא דרכה את עולמנו הפנימי, כך נהיה בטוחים יותר בעצמנו ונוכל לתקשר את מי שאנחנו בצורה ברורה יותר.
לרוב, התשובה היא – לא באופן מודע. לעיתים קרובות אנחנו פועלים מתוך הרגלים, אמונות שספגנו או ניסיונות לרצות אחרים, ועל הדרך אנחנו עלולים לאבד את הקשר עם “הקול הפנימי” שלנו. זה קורה במיוחד כשאנחנו עסוקים בריצוי, בוויתור על עצמנו או בניסיון להתאים את עצמנו לציפיות של אחרים, כולל בן או בת הזוג שלנו.
שימוש נכון ומושכל ב”שפת העצמי” בתוך הקשר הזוגי הוא כמו אוויר לנשימה. הוא מאפשר לנו:
מה קורה כשאנחנו לא נותנים מקום ל”שפת העצמי” שלנו? כשאנחנו שקופים, מוותרים על עצמנו שוב ושוב,
ומעמידים את הצרכים של בן/בת הזוג או של המשפחה לפני הצרכים שלנו?
קחו לדוגמה את עופרי (שם בדוי). עופרי היא אמא מסורה.
היא הבטיחה לעצמה שהיא תהיה אמא אחרת ממה שהיא חוותה כילדה – אמא נוכחת, זמינה ומעניקה.
בשנים הראשונות לגידול הילדים היא התמסרה כולה לתפקיד האמהי, וויתרה על תחביבים, על חברות ואפילו
על רצונות אישיים קטנים.
היא הייתה בטוחה שהיא עושה את הדבר הנכון, שהיא מקריבה למען המשפחה.
במשך הזמן, בלי שהרגישה, היא התחילה לאבד את הקשר עם עופרי “שלפני הילדים”.
היא לא זכרה מה באמת משמח אותה מחוץ לאמהות, ולא ידעה לבטא את הצרכים המתפתחים שלה.
בן זוגה, מצידו, התרגל למצב שבו עופרי היא “האחראית על הכל” והוא לא צריך להתאמץ יתר על המידה
כדי להתחשב בצרכיה או לתת לה מקום.
“העצמי” של עופרי הפך שקוף לא רק לו, אלא גם לה עצמה.
כשהילדים גדלו קצת ועופרי הרגישה שהיא צריכה משהו לעצמה, היא החליטה לחזור ללמוד.
זו הייתה החלטה אישית חשובה עבורה, שביטאה צורך עמוק בהגשמה עצמית.
אבל איך היא הרגישה כששיתפה את בן זוגה?
הוא הגיב בכעס ותסכול. “למה עכשיו? זה משנה לי את כל הסדר! אני צריך להקריב בשביל זה!”.
הוא כל כך התרגל שהצרכים שלה תמיד באים אחרי שלו, שהוא לא הצליח להכיל את השינוי הזה.
הכעס שלו הבהיר לעופרי, ולעצמה, עד כמה היא הפכה להיות “שקופה” בזוגיות,
עד כמה העצמי שלה נדחק הצידה במשך שנים.
התסכול שלה היה כפול: גם על חוסר ההבנה מצדו, וגם על הדרך שבה היא איפשרה לעצמה להיעלם.
זה יצר מתח גדול ביניהם, כי עופרי לא יכלה יותר להכיל את תחושת הריצוי והשקיפות.
הסיפור של עופרי ממחיש לנו עד כמה חשוב לזהות, לבטא ולדאוג לעצמי שלנו בתוך הזוגיות.
זה לא אנוכי – זה חיוני לבריאות הקשר.
היכרות והבנת “שפת העצמי” היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בבניית זוגיות של ממ”ש.
היא הבסיס לביטוי אישי, להצבת גבולות, לחיזוק הביטחון העצמי ולמניעת תסכולים.
בפרקים הבאים נלמד איך ליישם את ההבנה הזו בפועל, ואיך לתקשר את שפת העצמי שלנו לבן/בת הזוג בצורה שתחזק את הקשר.
זכרו: אתם מביאים את כל מי שאתם לקשר הזוגי, והעצמי שלכם הוא המרכיב החשוב ביותר. תנו לו מקום, ואפשרו לו לפרוח בתוך הזוגיות.
פעם הייתם זוג. עכשיו אתם בעיקר מנהלים.
משימות, ילדים, סידורים, לוגיסטיקה.
והלב? שכחנו לבדוק מה קורה בו.
המדריך הזה עוזר להחזיר את הקשר לחיים.
עם שיחה קצרה, תרגול יומי, ורגע של ביחד – כל יום, למשך שבוע.